אחרי ההחזרה הסתובבתי כמה ימים מתודלקת על האדים של לראות את העובר הקטן ולדעת שלא משנה מה יקרה, כרגע יש בי משהו חי.
אחרי כמה ימים, כאמור, ההתרגשות פחתה, ופינתה את מקומה לאיזו מין התפעלות ממה שקורה לי.
הציצים שלי התחילו לגדול. לאט לאט, ובהתחלה ממש לא הייתי בטוחה אם זה באמת או שאני פשוט מדמיינת. אני כבר שנתיים מסתובבת ללא חזייה, כך שקשה לאמוד השתנות של גודל ביחס לחולצות טישרט רחבות.. אבל לפני שבוע בערך, לבשתי שמלה חצי צמודה ולא היה מקום לספק. למעשה לרגע לא היה מקום בכלל. הם גדלים.
שזה מאד מרגש, ומשמח, כי אמא שלי כל הזמן אומרת שזה השינוי הראשון שקרה לה בהריון.
מה שמעניין הוא שברגע שעלתה לי המחשבה על אמא שלי, והתרגשתי, מיד התגנב פנימה הפחד ונעמד מאחורי.
בהתחלה הוא רק הבהב, הופיע לרגע ונעלם, מצא לעצמו ביטויים רציונלים.
קראתי מאמר על תופעות לוואי אחרי ivf, כי התחלתי להרגיש מיחושים באזור המפשעה, והבזקי בחילה.
היה כתוב שם על שלל תופעות לוואי שיכולות להעיד על תחילת הריון. ובסוף הסבר של כל תופעה היה סייג- אבל אולי אלה ההורמונים.
ואני מצאתי את עצמי קוראת בהתמסרות. למה לי לדאוג? אני יכולה להרגיש דברים בכיף, אולי זה ההורמונים.
בהמשך הפחד הרשה לעצמו להופיע לזמן יותר ממושך. מצאתי את עצמי חושבת מחשבה ומיד מטילה בה ספק.
הבנתי שאני פוחדת. פוחדת לקוות ולייחל, לדמיין שאני בהריון. פוחדת להיפגע שוב.
ובמידה מסוימת, פוחדת יותר ממה שפחדתי לפני כל בדיקת הריון בשנה האחרונה.
כי זה חדש, כי זה אמור להיות אפקטיבי יותר, וכי אני מסתובבת ומספרת לעצמי שהגישה שלי היא חיובית, והיא מורכבת משני תימוכים: אחד הוא שד"ר גודין נראית כאילו היא לא לא מצליחה בשום דבר בחייה. ושני הוא שמיציתי את הסטטיסטיקה השלילית שלי.
אבל עדיין, הפחד כבר מחבק אותי ללא בושה.
אני מדמיינת את השחיקה, ואין לי כוח לשחזר אותה.
לדמיין את הכן
אמא שלי אוהבת לומר, כשהיא משכנעת אותנו לנסות משהו חדש, שאת ה'לא' כבר יש לנו. כלומר מעצם חוסר הניסיון יש כבר את הלא. אבל אולי נצליח למצוא גם כן.
ואני לא מעיזה להישען על ה'כן' הזה, מחשש שלא יהיה שם כלום ואני אפול.
כבר שחררתי מזמן את הגישה שמחשבות בוראות מציאות, לפחות בהקשר הזה. אז נוח לי להתבצר ב'לא' הלא מחייב שלי, מצד אחד לא להסתכן ומצד שני אם יצליח יצליח. וזה לא קשור למה אני חושבת.
ובעצם, מה זה משנה, כי השבועיים הצטמצמו לשבוע ויומיים ולילה, ועכשיו הם עומדים על שעה עד שלוש שנשארו לי עד שהוודאות תמצא אותי בדרך זאת או אחרת.
וכבר קיבלתי הודעה מהדסה שהתקבלו תוצאות של בדיקות אבל זה משתק אותי ומפחיד לאללה אז אני אוריד את ראשי ואספור נשימות ואחשוב על כל דבר אחר עד שיתקשרו לספר לי..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה