עוד נסיון נכשלמוזר להשתמש במילים הללו, כי מיד עולה השאלה- של מי הכישלון? הרפואה המודרנית לא יודעת מספיק כדי להעלות את סיכויי ההצלחה של כניסה להריון, ואין זו אשמתה. מערכת הרבייה הנשית ומסתורי החיים ארוגים יחד בסבך שמכיל בתוכו הרבה יותר רבדים מאשר נתוני הורמונים, עובי רירית, ואורך מחזור. כבר מאות שנים שהנתונים לא עולים.
ואני, גם אני איני באשמה. אמנם זה חלק מרכזי בגוף שלי, שמכוון את עצמו לכניסה להריון ואמהות, ואני מנסה בשנה האחרונה להתמסר אליו, אבל הוא רק חלק ממני. אני לא פחות אשה משום שאיני מצליחה להרות. ואני בטח לא כשלון. אני מסרבת ליפול, למרות שזה מאבק פנימי קשה, לדפוסים של 'לו רק'. לו רק אכלתי ככה, עשיתי ככה, נמנעתי מזה וכו. אין לי רצון ללכת במורד המחילה החשוכה הזאת.
ובכל זאת, כשמגיע יום שלישי בבוקר, ואני מתעוררת בהתרגשות לפני השעון, ומגלה דם.
ולאט לאט כבדות עוטה עלי ואני מרגישה שוקעת. אני מחליטה בכל זאת לעלות לירושלים, אולי אולי אולי יש טעות ואני כן בהריון. כי עשיתי את העיסוי רחם הזה, וכי זה שניה לפני היום הולדת אז אולי העולם יפרגן לי, וכי אמא שלי אמרה שהיא דיממה לאורך כל ההיריון של הדר.
אבל כשאני יושבת אצל דניאלה במשרד אני כבר נשברת ובוכה ויודעת שלא. וכואב לי בבטן, כאבים חדים.
ובדרך הביתה אני בוכה עוד ומספרת לשי שכואב לי, ועצוב לי. ואני לא מכירה בכלל את הגוף שלי, ולעולם לא אדע איך זה מרגיש תחילת הריון. כי אם הפעם הזאת הרגישה כ"כ שונה ועדיין לא היה בה הריון, איך אדע? ואני הולכת ומתרחקת מהכרות עם הגוף שלי. והכל עצוב כל כך.
חזרתי הביתה והכאב הולך ומתחזק בבטן שלי. ומצד אחד אני רוצה לישון ומצד שני לא מצליחה כי כואב לי, והעיניים שורפות, וכבד לי. חברות באות לנחם אותי, לשהות איתי ולדאוג לי. ואני מתמסרת בלא חשק.
אחר הצהריים אני נפגשת עם אלון שנותן לי נקודת מבט עצובה ומעודדת. פעם לפני המון שנים, בחיים אחרים, אלון ומיכל איבדו שלושה עוברים. ואלון סיפר לי שהוא חשב שהוא לעולם לא יהיה שמח שוב. ובשפל שלו הוא היה מקנא בחתולות רחוב בהריון.
ואני מסיטה את מבטי אל נעם, השני מבין שלושת ילדיו המדהימים של אלון, ויודעת שמחר ארגיש אחרת.
ואכן המחר הוא אחר. פחות כואב פיזית, ולכן פחות כואב רגשית.
אל המחר
ביום חמישי, יומיים אח"כ, עליתי שוב למרפאה. דניאלה הסבירה לי לקראת מה אנחנו עומדים. עוד נסיון אחד כזה, של הזרעה, ואחריו אם לא יצליח נעבור להפריה חוץ גופית.
קבעתי תור במרפאה הנשים של הר הצופים כדי לפתוח תיק.
והתחלתי לקחת הורמונים, ארבע זריקות בארבעה ימים. חזרתי למרפאה ומהר מאד נקבע לי מועד הזרעה חדש. 10 ימים לתוך המחזור הזה.
לקראת ההזרעה, קבעתי תור לכירורג שד, כי זכרתי שאמרו לי שאני צריכה. מסתבר שהבדיקה בתוקף לשנה, ועברה שנה מאז שהתחלתי לנסות.
כשהגעתי לבנק הזרע גיליתי שיש לא מעט בדיקות שאני צריכה לחדש, כי עברה שנה מאז שהתחלתי לנסות.
ובעצם שנה זה הרבה זמן, וגם לא הרבה זמן. ובאף חלום לא חשבתי שאצטרך לחדש בדיקות.
או שאנסה 8 פעמים.
או שההתנהלות הזאת של מעקבים ובדיקות וזריקות והורמונים ועליות וירידות יהיו חלק כזה מתמשך בחיים שלי.
אבל, החיים הם מה שקורה שעה שאת מתכננת תכניות אחרות, כפי שנאמר.
ואני עדיין כאן, בשלב ההכנות.
אני ממשיכה להחזיק אצבעות, ונראה עוד, שבועיים מה קורה
